זה “סיכום” כנס Midnight . הכנס התקיים בדצמבר באנגליה, והתארחו בו בין השאר דייויד טננט, בילי פייפר, איב מיילס וגארת דייויד לויד.
זה לא סיכום אלא, לבקשת הקהל, כל המידע שיכולתי לזכור, לרשום תוך כדי, או למצוא.
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
לפני הכנס היו שבועיים טיול מעולה, שלא רלוונטי לכנס. כמעט שבוע בקארדיף רגע לפני הכנס + סיור במקומות שצילמו בהם את התוכנית. פירוט עליהם יש באלבומי התמונות וכל כך חבל בדיעבד שלא עשיתי video blog.
אז הגעתי לברמינגהם (סוליהאל), שזה איפה שהכנס וזה היה מאוד מוזר כי זה אותו מקום של הכנס הקודם אז הוא נורא מוכר.
יום שישי
בזכות שהכל מוכר הכל תקתק. כניסה, תגי שם, לראות אנשים מהכנס הקודם – כל כך מגניב להכיר מראש אנשים מאנגליה ואיטליה שבאים ונותנים חיבוק של “מזמן לא התראינו”, כמו באייקון רק בחו”ל! – פגשתי את רוב ה”משלחת” הישראלית (“רוב” כי אחת כנראה היתה שם ולא הזדהתה). זה מרשים – היינו שבעה, שבאו בארבע קבוצות נפרדות שבקושי הכירו זו את זו. היה מעניין לפגוש חברים במדינה אחרת כשמסביב שפה אחרת.
ועוד גילינו שהיתה תצוגת כלבים במקום קרוב, אז הלובי היה מלא בכלבים מתוקים.
וגם – למישהו היה קיי9 בגודל אמיתי!
הלכתי לבדוק מי האורחים בהפתעה, כי הם מודיעים על כ-3 אורחים רק בכנס עצמו. אחת מרגרט סלית’ין, אחת משרה ג’יין, ואחד סונטרן (סטראקס) שהיה גם בפעם שעברה. אגב, היו כמה אורחים בכנס שפגשתי גם בפעם הקודמת. זה נורא מוזר – נוסעים למקום זר והכל מוכר נורא..
אירוע פתיחה, מציגים את כל האורחים (מלבד בילי ודייויד שהיו רק ביום האחרון)
חוץ מאלו שהזכרתי – גם איב מיילס וגארת’ דייויד לויד – גוון ויאנטו מטורצ’ווד, כמה כותבים (טוני לי, ג’ים סוולו, גארי ראסל, פיל פורד), וברנבי אדוארדס, דאלק (וכותב/במאי/שחקן בתסכיתי דוקטור).
כל אחד נכנס ואומר שלום. היה על הבמה דאלק שחשבתי שברנבי יקפוץ מתוכו, אבל זה לא קרה. ואז קראו לאיב מיילס להכנס.
איב נכנסה בשלושה גלגולים קדימה, קמה, תקפה את הדאלק עם המיקרופון (הצביעה כאילו זה סוניק) ורק אז פנתה אלינו. היא בהחלט היתה אורחת.. מיוחדת.
גארת פתח ואמר שלא לצפות שיאנטו יחזור. יאנטו מת. ובמשך כל הכנס הוא שוב ושוב תקע בנו מבטים רציניים ואמר. יאנטו לא חוזר. יאנטו מת. כן. הוא מת.
(בבקשה אל תכתבו שום דבר על זה, עוד לא הגעתי לפרק הזה!)
ובאחד הפאנלים שלו ספיילר עוד: “יאנטו מת. מפלוץ של חייזר.”
ואחרי ארבעים הצהרות כאלו לאורך הכנס, בפאנל האחרון הוא אומר “אבל מחזירים את יאנטו! …. לא. יאנטו מת.”
הגאדג’ט החדש לכנס היה, אגב, תרבוש שיש לו עין של דאלק. רק שעשיתי את רובו (כולל תכנות של המעגל והלחמות) בחדרי מלון אז הוא לא תפקד טוב מדי בכנס. אבל הסוניק מעץ עבד פרפקט, היתה לי השרשרת למי שזוכר, והיה הניורל ריליי אם כי לא טרחתי לתקן לו את האורות.
אחרי זה מחזיקי כרטיס זהב הלכו לחדר אחר שבו יושבים סביב שולחן והאורחים באים אחד אחד להגיד שלום למשך 5 דקות. היה קצת מעצבן כי ישבנו בצד הפחות עמוס של החדר ובהתחלה הגיעו אלינו 3 אורחים בשעה.. ויש גבול כמה אפשר להתקשקש בינינו. אם שוב אבוא לכנס אביא משחק קלפים, בכנס הקודם היה שולחן ששיחק ג’נגה ועירב את האורחים גם.
לצערי לא היינו ממש ממוקדים ואנשים (כולל אני) יותר מדי דיברו עם האורחים על עצמם אז זה קצת התבזבז כי לא תחקרנו את האורחים מספיק.
איב היתה קרועה לגמרי, כל הכנס. לא ברור אם היא שתתה כל הזמן או שהיא שיכורה גם בלי אלכוהול, וזה גם לא ממש משנה האמת. שאלתי אותה מה נסגר עם טקס הפתיחה, והיא סיפרה שהכל היה ספונטני – “לא יודעת! אמרתי טוב נו! נתגלגל! ואז אני קמה ויש מולי דאלק!! מה כבר יכולתי לעשות!”
ביקשתי מגארת’ שיספר דברים מצחיקים או מטרידים מהסט *חושבת שניה* “בעצם זה בטח אותם הדברים”.
הוא סיפר שכל אביזר אפשרי מהסט היה בשלב כלשהו בתחתונים של ג’ון בארומן. בדרך כלל הוא גם יכניס לשם משהו שאתם אמורים להחזיק בסצנה, רגע לפני שמתחילים לצלם, מול הפנים שלך, בכוונה.
אנט, הסלית’ין, סיפרה שהפרק האחרון איתה (בום טאון) לא תוכנן מראש אבל כשקראו לה היא שמחה לבוא, רק שהיו לה מחויבויות צילום קודמות. אבל זה דוקטור הו, אז מי צריך שינה בכלל? סחבו אותה הלוך ושוב בימים סופר אינטנסיביים בין ערים בבגז’ של איזה אוטו גדול.. העיקר שתספיק גם וגם.
בסוף חיכינו וחיכינו ונשאר לנו רק טוני לי. טוני לא בא, טוני גם לא מצלצל. באו אלינו ושאלו למי אנחנו מחכים, הסתבר שהוא חשב שסיים אז הוא הלך לחדר.
רק להבהיר: טוני אדם נהדר ואורח נהדר, וזה קרה דוקא בגלל שהוא נהדר. לכל/רוב האורחים יש כזה דייל שאומר להם לאיזה שולחן לגשת ומתי הזמן שלהם נגמר, טוני פשוט מסתובב אצל כולם בכיף שלו ויושב כמה שבא לו. אבל יצא שהוא פספס אותנו בטעות.
היא התקשרה לשאול איפה הוא, וברקע הוא קרא: “מה, יש לי מעריצים??” – תוך כמה דקות הוא הגיע, מתנשף, אחרי שרץ מהצד השני של המלון. וישב איתנו המון זמן. כפרה עליו.
בכלל, אנשים הולכים לכנסים בשביל הפנים המוכרות כמו בילי ודייויד, והם אמנם היו ממש שווים, אבל הרבה מהערך של הכנס בא מאורחים כמוהו שיש להם זמן לתשומת לב אישית בלי שכולם יקפצו עליהם.
אז בשאר הכנס כל פעם שראיתי את טוני צווחתי “אומייגאד זה טוני לי!” מלבד פעם אחת שבאתי לשבת איתו ועוד כמה אנשים והכרזתי “אוףףףףף נו, זה טוני לי.”
אח”כ היתה מסיבה (במקביל לאירוע הזה שיושבים עם האורחים, הוא היה רק לחלק מאתנו), או לפחות הסוף שלה כי סיימנו נורא מאוחר ומורעבים. בכל אחד משלושת הערבים יש שם מסיבה ואנשים בד”כ או שם, או בחוץ בקוספליי, או על הבר עם חברים ואורחי כנס.
בכנס הקודם לא נכנסתי למסיבות, רק 10 דקות ככה, אז הפעם פיציתי על זה. אני לא אוהבת לרקוד אבל שם יש “ריקודי כנסים”, שהם ריקודים עם צעדים מוכתבים מראש ובד”כ גם מגוחכים ומצחיקים. גם מגניב ללמוד אותם, קופצים פנימה ומעתיקים מאחרים, כעבור כמה רגעים יודעים אותם ומרגישים נורא חכמים..
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
יום שבת
ויהי לילה ויהי בוקר. יום אחד. שלא קמתי בו בזמן. איחרתי בהרצאה וחצי, פספסתי את הרצאת הכתיבה שאמרו שהיתה טובה , והגעתי להרצאה של המפלצות (ברנבי הדאלק, אנט הסלית’ין ודן הסונטרן).
כשאני אומרת הרצאה או פאנל הכוונה לסשן שאלות ותשובות, לא הרצאות כמו אצלנו.
היה פאנל איתם גם למחרת אז זה סיכום מעורבב:
נורא מסובך להיות בחליפות. הסונטרן לא שומע וצריך להבין ע”י ראיה מתי תורו לדבר. הדאלק מגושם (אמרו משהו על דאלקים ישנים שהיו צריכים לדעת איפה החריצים של הניקוז בסט אם הם צריכים לשירותים..) ונתקע ומעיף דברים.בפרק של הדאלקים במנהטן מתישהו איזה דאלק אמור להגיד “תמיסת הכרומטין מוכנה”.
איך שזה עובד זה שניק בריגס, הקול של הדאלקים, עומד מאחורי המצלמות ומדבב אותם.
מצלמים, הבנאדם בתוך הדאלק מתקדם ו.. נתקע בתמיסה, שנופלת ונשברת.
כולם בשקט כמה שניות
ואז ניק, בקול של דאלק: “תמיסת הכרומטין *היתה* מוכנה!”
אנט לא היתה צריכה להכנס לשום תחפושת מעיקה, אבל עשו עותק מאוד ריאליסטי של הפנים שלה בשביל המעברים בין צורת האדם לצורת הסלית’ין וזה היה די קריפי.
דן (או מישהו אחר?) אמר שיש לביביסי מדף עם עותקים של הראש שלו.
אחרי זה דילגתי על ההרצאה של שרה ג’יין לטובת אוכל / אנשים.
ישבנו בלובי וראינו את גארת’ יושב שם עם אשתו והתינוק. לא ניגשנו כי לא נעים עם התינוק והכל, אבל זה היה כל כך מקסים! פאנגירלס ופאנבויז, חבל לכם על הזמן.
מאוחר יותר חברה רצתה לגשת אליו ובאתי ללוות אותה. ואני עדיין חייבת לה טובה על זה, כי אחרת לא הייתי ניגשת לדבר איתו אבל דוקא בזכותה היה לי אומץ ודיברנו איתו ועם אשתו קצת בבר. על “איזה מגניב אתה” בעיקר.
הפאנל עם איב וגארת היה נהדר. הם משלימים זה לזו את המשפטים. זה נראה כאילו הם תסרטו את זה מראש והתאמנו בבית על התשובות שלהם (רק שזה תשובות לשאלות מהקהל, אז לא). גם כאן היה להם עוד פאנל ביום הבא והם מתערבבים לי אז:
מסתבר שג’ון בארומן גם מנופף בסט דברים שלא יאה לנופף בסט. חלקי גוף. שלו. וגם פעם אחת כשהוא היה עם איב באיזה חו”ל החליט לנקות את השמשות של המונית עם דברים שלא יאה לנקות איתם (אם הבנתי נכון??) והנהג פשוט לא הגיב וחיכה שיסיים. (תזכורת: בעוד שאיב מספרת את זה היא כל רגע נקרעת מצחוק כי ככה איב מדברת וכי יש לה יין אדום בפק”ל)
בגדול, צריך לבדוק את הבנאדם ומה נסגר איתו.
אה, ואתם לא רוצים להיות שחקנים של וויבלס. פשוט תסמכו עליי, אתם לא
יש בקארדיף פינת זיכרון ליאנטו. הם דיברו על – שכחתי אם הם רק רוצים או שזה קרה באמת – לעמוד שם מאחורי אנשים ש”עולים לרגל” ולהעמיד פנים שהם לא מהתוכנית אלא מעריצים.
באירוע הפתיחה איב רמזה שהיא פנויה ומחפשת (בצחוק..) ועשתה כזה סימן של טלפון עם היד “תתקשרו אליי..”, אז בפאנל למחרת שאלו אותה אם היה לה בסוף דייט בערב כי לא ראינו אותה. היא אמרה: אתם יודעים מה? קרה לי הדבר הכי מוזר שיש.. הלכתי למיטה בערב – ואז ישנתי – ואז קמתי בבוקר! (כי בבית יש לה ילדה קטנה..)
“אבל תתקשרו אליי!!”
בפאנל למחרת, אחרי אירועי המסיבה שעוד יפורטו, נתנו לה את המספר של בחור שהיא רקדה איתו…
עוד תמה אצל איב: עוגה. איב רוצה עוגות. אני לא זוכרת איך זה התחיל אבל זה היה מצחיק נורא. איזו שאלה שהתשובה עליה אמורה להיות מסובכת (אולי “מה העלילה האידיאלית בשבילך לגוון”?) אבל התשובה של איב היתה “לאכול עוגה.”
אז מסתבר שבאירועי החתימות וגם בפאנל ביום אחרי היא קיבלה איזה 7 עוגות.. ואין שמחה ממנה!
הזכירו את הפרק המוזר עם החייזר שאוכל אורגזמות, אז גארת, בשביל להציק לאיב, כל כמה זמן נאנח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ואיב נקרעת מצחוק. באופן די מטריד היו די הרבה ילדים בקהל – כולל בין שואלי השאלות.
איב חושבת שזה שאנשים עושים קוספליי של גוון זה סבבה והכל, אבל זה שהם גם מציירים את הרווח בין השיניים..
ילדה קטנה שואלת “סליחה אם זה ילדותי… אבל איזו נסיכה של דיסני היית רוצה להיות?” איב: “אין שום דבר ילדותי בזה!”
הלכתי לחתימות במקום פאנלים (חבל אבל אין ברירה), הלכתי עם אלעד (היי רזי!) והוא תהה מה כדאי לבקש מאיב שתחתום לו. אז הצעתי “call me!” בגלל הסיפור לעיל שהיא “חיפשה” דייט. ואז חשבנו והרחבנו את זה גם לכל שאר האורחים בלי הבדל דת גזע ומין. גארת’ דאג להוסיף סמיילי כאילו לא רצה שישתמע מזה שום דבר. מחלק מהם הוא קיבל גם אלתורים כמו write me, edit me, exterminate me.
לי לא היו רעיונות מקוריים לחתימות שלי 🙁 חוץ מזה שביקשתי מדן להתייחס לזה שהוא הכריז מלחמה על הירח (בפריקוול לחג המולד) אז הוא הוסיף damn moon…
בשלב מסוים הייתי במעלית של המלון, הדלתות נפתחו, ונכנס סיילנט. אמרתי לו שזה קריפי אז הוא פשוט פנה אליי ובהה. ואז שכחתי.
אחרי זה מסיבת תחפושות, עם גאווה ישראלית בתלבושת קפטן ג’ק נשית (הידד לאור). היו המון תחפושות מבריקות, ראויים לציון “הדוקטורים האחרים” – דוקטור אמט בראון מבחזרה לעתיד, דוקטור פרנק-נ-פורטר ממופע האימה של רוקי, דוקטור זוידברג ועוד כמה.
ואז הם כולם רקדו את הגנגנם סטייל (למנהל הכנס יש אובססיה קלה)
מישהי התחפשה בפעם שעברה ל”מלכת הדאלקים” – שמלת דאלק, שרביטים שהם הפומפה והמיקסר, תחפושת נהדרת, זכתה מקום שני. הפעם היא היתה ה special weapons dalek עם אותה שמלה ושרביטים משודרגים, יצא נהדר, שוב מקום שני.
אחרי זה המסיבה. ידיד פצח בברייקדנס אז פידחתי את עצמי קצת עם “אקרובטיקה” של קפוארה 🙂 המילה אקרובטיקה במרכאות כי אני יכולה לעשות רק את הבסיס של הבסיס. חיפשתי אנשים עם חרבות אור בשביל להשוויץ בכישורי המקלות (אני מתאמנת בארניס) ובמקרה לא היו. מאיפה חרבות אור? יש תופעה בכנסים שנקראת ג’דיי שפים. זאת קבוצה תמוהה שבאים מחופשים בתור שני הדברים גם יחד והבנתי שאם שואלים אותם מה נסגר, הם עונים “אנחנו גם מבשלים.”
ואז איב מיילס.
אחרי שתיים שלוש שמונה כוסות יין.
אבל לגמרי סבבה, לא מהסוג המעצבן / מטריד. איב וברנבי הפציצו, ובשלב מסוים מאוחר בלילה איב רקדה לצלילי שיר דומה ל”טו סקסי” עם קרוספלייר שמתחפש לגרסה הגברית של ריבר (…) שהוריד את החולצה שלו והיא שמה את החגורה שלו סביבו ורקדו… מהדברים שרואים רק בכנסים. פאקינ שיט.
בסוף הערב היא היתה שפוכה לגמרי (“לילה טוב איב” “גאאאא?”) ועדיין היא והרבה מהאורחים נשארו ערים עד 4.
ואין לי הרבה אנקדוטות על ברנבי אבל רק רציתי להגיד שהאיש נהדר. היה כל הזמן בלובי או במסיבות איתנו ושוחח עם כולם.. האמת שכשהודיעו שהוא יהיה חשבתי שבטח יש מלא מפעילי דאלקים ומה הוא כבר יתרום, ואז פתחתי את הטוויטר שלו וכעבור 5 פוסטים הוא היה אחד האורחים שהכי רציתי לראות שם.
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
יום ראשון – דייויד ובילי
בוקר, צילומים איתם. צהריים, חתימות ובמקביל פאנלים. אחה”צ, הפאנל איתם.
האמת? משום מה זה היה פחות מלהיב. אולי כי זו היתה פעם שניה והתרגלתי, ואתם רואים איך הזיכרון שלי. אולי בגלל המחסור בשינה. אולי הייתי במנת יתר של דוקטור הו אחרי קארדיף. עדיין, היה נהדר, כן?
הכל היה מתוקתק בטירוף. ועם 1000 מבקרים (חלקם באו רק ליום הזה) כדאי באמת שיהיה מתוקתק. אני אוהבת את התור לצילומים כי אפשר לראות אותם כבר מרחוק והם מקסימים.. ואפשר לראות את הפוזות של אחרים לתמונות.
בילי מותק של בנאדם “תודה, נתראה בחתימות” “כן! נתראה!!” לבבי כזה. (אין זמן ליותר מילים מזה, יש להם מאות אנשים לתקתק. אם כי יש מצב שיכולתי “לגנוב” עוד קצת)
דייויד גם נהדר, המון אנרגיה יש לבנאדם. הייתי בין האחרונים לנגלה ההיא (שעה וחצי). איזה לחץ, הצלם ממהר לקרוא למצטלם הבא ברגע שאפשר. לא שלי זה מפריע לקחת את הזמן קצת..
כמה אנשים לפניי מישהו הצטלם עם שני סוניקים שונים, “10” ו”11″, אז הבא בתור בספונטניות ביקש גם – אבל בהיפוך סוניקים. כשדייויד מחזיק את של 11. דייויד נותן לו פרצוף כזה של “אתה בטוח?” וההוא “כן כן..” טוב נו.
הבחור לוחץ על הכפתור ודייויד כזה “oh, I might as well…
רגע..
איך מפעילים את הדבר הזה?”
ואאל”ט דייויד הצליח בטעות להאריך את הסוניק במקום להדליק את הנורה ומישהו ניגש אליו לתדרך אותו איך מפעילים סוניק…
כשהגיע תורי אמרתי לו: לפחות את הסוניק הזה יהיה לך יותר קל להפעיל. והגשתי לו את הסוניק שגילפתי (של 11 גם. נו, אין לי 10, רק הבליסוניק והוא לא מספיק מרשים). שלא כמו עם מאט, הפעם הנורה פעלה, והוא אמר well done!!
eeeeeeeeee 🙂
עוד נרשמו: מישהו שהצטלם איתם עם בננות (וגם עם מאט בכנס הקודם), מישהי עם חולצת דייויד זועף “בארומן! ועם הפוזה המתאימה.
השותפה שלי לחדר החזיקה שלט BAD WOLF והם עשו פרצופי הלם.
והמצטלמת שאחריי שהצטלמה, ודייויד פתאום נבהל ועושה כזה.. “לא נראה לי שזה חוקי!”
והיא מדלגת משם בצהלות “צבטתי לו בתחת! צבטתי לו בתחת!”(אם כי זה באמת לא במקום, גם הוא בן אדם והגוף שלו הוא שלו..)
מה שהייתי צריכה לעשות זה תמונה משותפת איתם, שאני עומדת באמצע ומרימה כפות ידיים לצדדים (“קיר!”) והם בוכים משני הצדדים. מצד שני, ככה גם קיבלתי חיבוק על הדרך מכל אחד מהם אז לעזאזל עם הפוזות.
(אפשר היה גם וגם אבל זה יקר מדי)
אחרי זה גם פגשתי את החבר’ה מComic Who שתיאמתי איתם מראש, והם נתנו לי סקיצה מקורית נהדרת :O וקיבלו סביבון טארדיס שעשיתי. שתי המתנות ספונטניות.
הם לא היו אורחים או משהו, סתם באו.. הם בעל ואישה, ואיך שהבעל בישר לאשתו שהוא קנה כרטיסים היה ע”י מעטפה כחולה עם התאריך והקואורדינטות של המלון.
פאנלים.. שוב הפסדתי את זה של הכותבים, אוף. היו גם הקרנות שהפסדתי ובגדול הצלחתי להפסיד די הרבה תכנים בכנס הזה. היה נחמד כן? סתם יש הרגשה כאילו הייתי צריכה לדגום מהכל.
הייתי בחלק מפאנל נוסף של הכותבים – נכנסתי באמצע והיה רעש ובלגן. מסתבר שרגע לפני כן טוני לי (כפרעליו) זרק בצחוק שוקולד על מישהי וזה בטעות פגע לה בעין, ועד סוף הכנס הוא היה עסוק בלהתנצל, ואז להבהיר שהוא מסוכן ולא כדאי להתעסק ממנו.
לבחורה מן הסתם שלום. הוא גם קנה לה שוקולד אחר כך.
נאלצתי לחתוך באמצע פאנל המפלצות (שהיו נהדרים) מחשש שאפספס את החתימות. יצאתי ובאמתחתי.. נכון, סביבונים. ( http://dreidels.are-cool.net )
היה מתוח ומהיר ולחוץ אז לא ממש היה זמן לארבעה משפטים שלמים עם בילי/דייויד כמו עם מאט (זה לא אומר שלא דחפתי בכוח!)
בילי המשיכה עם הסופר נחמדות וממש התלהבה מהסביבון.. “יוווו, הילד שלי ממש יאהב את זה!” “אה, אממ, אני לא יודעת כמה זה מתאים לילדים..”
(אני מניחה שברור שזה עבודת יד, כי לא סביר שזה לא יהיה. אין לי מושג אם הצבע רעיל למשל)
איך זה כנס ראשון שלה אני לא מבינה, עם כל השמחה והאהבה למעריצים, שהיא מן הסתם גם מקבלת בחזרה.
דייויד גם שמח, וכמו עם מאט הייתי צריכה להסביר לו מה זה. והוא שיחק עם זה (היה! לו! זמן! עם אלף איש! לשחק עם הסביבון שלי!) ולא הצליח לתת לו תנופה אפילו לשני סיבובים 🙂 מסקנה: אדוני זמן לא יודעים לסובב סביבונים. עוד סיפרתי לו במעט הזמן שלא היה לי על הכנס שלנו אבל באמת שלא היה זמן אפילו לתגובה.
החזקתי את הסוניק לראות אם הוא ישים לב, לא שם 🙂 או שלא זכר או שהממ, הוא היה באמצע לחתום לאלף איש.
נדלג על כמה פאנלים, הפאנל של דייויד ובילי!
-=-=-=-=-= הפאנל של דייויד ובילי =-=-=-=-=-
שוב, פחות מלהיב מזה של מאט, אבל אולי בגלל שאצלו ישבתי בשורה ראשונה, וגם שמרתי מקום 7 שעות, ופה ישבתי בשורה שישית מאחורי אנשים עם מצלמות מעצבנות שבלבלו את העיניים (כמה אפשר?).
גם היתה כימיה טובה ביניהם אז זה קצת בא על חשבון כימיה עם הקהל, אבל היה נהדר לראות את הכימיה ביניהם 🙂
היו להם כסאות, אבל על ההתחלה הם קלטו שאולי לא רואים אותם מאחורה אז כל השעה הם עמדו, רק בשבילנו, אחרי שכל הבוקר הם היו על הרגליים לתמונות ואז התישו את עצמם בחתימות.
למה לא שאלתי שם שאלה למה??? אין שום סיבה. מחדל.
(הציטוטים לא באמת מדויקים)
- מציעים שבילי תחזור לתוכנית. דייויד: “אוו, את יכולה להיות אמא של רוז!” – בילי לא ממש משועשעת מהרעיון.
- “מה העצה שלך למי שרוצה להיות שחקן?” דייויד: “אל תעשה את זה! תעשה את זה רק אם אין לך ברירה.” (כי זה תובעני ולא בהכרח מתגמל)
- שאלו את בילי משהו עלjourney’s endואם הבנתי נכון היא לא ראתה… מה???
- שאלו איזו שאלה בוטה שאני לא זוכרת. [עריכה: מצאתי באינטרנט – אם רוז היתה זונה, ר’ סעיף הבא למה בדיוק – האם הדוקטור היה עדיין לוקח אותה. דייויד אומר שסבבה, הקהל משועשע, דייויד נוזף בנו בצחוק]
- וקצת אחריה, מישהי אחרת שאלה את בילי: “תגידי, בסדרה שלך את שיחקת מישהי עם מקצוע לא סטנדרטי(diary of a call girl שהיא שיחקה זונה). אז אם לא הייתם נשואים, בקשר לדייויד… אני לא אשאל מפורשות כי יש ילדים בקהל..”כן כן, היא התכוונה למה שנדמה לכם. דייויד ובילי נותנים בה מבט של “ווטף?” ודייויד אומר.. “מה כבר קרה לשאלות כמו מה הפרק האהוב עליך?”(הבחורה אח”כ התנצלה בקבוצה בפייסבוק)
- בנקודה זו דייויד שאל אם בארומן מתסרט את הפאנל.
- “דייויד, מזמן לא היית על הבמה, מתי תעשה הצגה?” “אני… לא יכול לענות על זה” אהמ, אהמ :)(מאז התפרסם שהוא ישחק את התפקיד הראשי בריצ’ארד ה-2)
- בשלב מסוים דייויד קולט שבצד יש מסך שמשדר את התמונה שלו (לטובת מי שיושב רחוק). מתלהב מזה, מתחיל לשחק עם המצלמה שמולו והמסך שלידו. *מסתכל על המצלמה* *מסתכל על המסך* *מסתכל על המצלמה ואז על המסך מהר* “היי, אני לא יכול לראות את עצמי מסתכל על עצמי!”
- שואלים אותו על טיפים למבטא סקוטי. “אתם יודעים מה אני לא יכול להגות? איך אתם הוגים את הסוג הזה של האוטו? פי-אי-יו-ג’י.. לא, כי אני מבטא את זה פוגו!” הוא לוקח את זה די קשה, את הקטע של לבטא “פז’ו”.
- “יהיו פרוייקטים של שניכם יחד?” “באמת מזמן לא עבדנו ביחד! היו דברים שכמעט קרו אבל זה לא יצא לפועל” “אני מתגעגעת לעבוד איתך!” “גם אני!” *חיבוק ענק* *חצי קהל מת במקום*
- דייויד קיטר על מה שהיה בתוכנית הנהיגה, שבילי השיגה אותו בניקוד כי היא “לבשה חולצה עם מחשוף שקוף”. מה שרואים גם בקליפ של התוכנית עצמה.
- מדברים על קטעים בצילומים, והוא מספר (מה שהיה גם באיזה וידאו איפשהו) על Idiot’s Lanternשבקטע שלרוז אין פנים, הוא היה צריך להסתכל עליה חסרת הבעה עם הסימונים של צוות האפקטים בלי לצחוק וזה לא הלך. יש סרטונים של זה ביוטוב / קונפידנשל. דוקא בקטעים המצחיקים, כמו כשקסנדרה משתלטת עליהם, יותר היה קל לא לצחוק, כי הצחוק פחות זר לקטע. בקטעים רציניים דוקא בגלל שהצחוק יוצא דופן יותר קשה להתאפק.
- [עריכה: עוד משהו מהאינטרנט: מה קורה עם רוז והכפיל של הדוקטור? הם עוסקים בחקלאות אורגנית ויש להם תאומים, בן ובת, בשם גליפריי ודבנהמס. דבנהמס זאת רשת חנויות בגדים]
- [עוד משהו מהאינטרנט. דייויד הוא גבר של קפה שחור]
- והשאלה האחרונה (דייויד מלחיץ: “בלי לחץ!”) – “דייויד, אני רק רוצה שתגיד דבר אחד.אלונ-זי!”
לפני האלונ-זי הם הודו לכולם שבאנו וכו’ וכו’, ובילי התלהבה מזה שיש אנשים מכל העולם – ואפילו מישראל! והישראלים בפינות שונות של האולם מתלהבים ומרימים ידיים. YEAH! REPRESENT!
[ או שהיא התלהבה מזה בטקס הסיום? זה לא משנה האמת ]
אחר כך היו עוד אירוע סיום (כל האורחים אומרים שלום ותודה) ומסיבה. מהאורחים ברנבי שרד עד סוף המסיבה של אותו ערב (2) ונדמה לי שזהו, אם כי היו עוד בחוץ. נשארתי עד שכוחותיי אפסו (נרדמתי באמצע שיחה, עם חברה ועם בלוגר דוקטור די ידוע, אופס).
זהו, נראה לי.
שוב מתנצלת בפני כל האנשים הנהדרים שפגשתי ושביליתי איתם את הזמן שלא הזכרתי אתכם, לא רציתי בטעות לסנן, וגם אם הייתי מוסיפה את כל אלו (ישראלים ואנשים מחו”ל) היינו בכיף עוברים את ה4000 מילה. אבל דוגרי, הרבה מהכנס היה בשביל האנשים. המון אנשים טובים עם תחביב משותף במקום אחד. אבל היו גם ארוחות והסתובבות בבר ובכלל, אנשים.
-=-=-=-=-
נספחים:
מעט תמונות מהכנס (ויש שם גם קישורים לתמונות מקארדיף ושאר הטיול): https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151157147287274.449015.651777273
סיכום הכנס הקודם: http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=1649&messageid=162503892