מתוך שרשור קליל (עד שהתחלתי להתפלצף) בדף של הכנס – בר מצווה – על שמו ועל האם הדוקטור אתאיסט.
בסוף הסיפור של דייויד, שדי בנוי כמו טרגדיה יוונית וככה״נ בכוונה (לא שיש לי רקע בתחום מעבר ל2 יח״ל מ 1999 אבל שיהיה), שם יש סוג של הנחה שיש אל או אלים.
הפיזיקה אפשרה לדוקטור לשנות את הנקודה הכביכול קבועה, אדלייד שימרה אותה מתוך אמונה פנאטית בכך שאסור לשנות את הנקודה הזאת.
זה לא כמו בסוף עונה 6 כשהפיזיקה הקריסה הכל בגלל שינוי של נקודה קבועה. בסוף עונה 4.5 דברים קורים בגלל שאנשים עושים אותם, מתוך אמונה שכך צריך להיות.
אתאיזם סוג של טוען שאין דבר כזה ״כך צריך להיות״ אבסולוטי.
ובהתאם, time lord victorious זה חטא הגאווה (״היבריס״) של הדוקטור שמביא לנפילה הבלתי נמנעת ולמבנה של חרטה וקתרזיס.
אבל החרטה היא על חטא נגד האלים, לא נגד הפיזיקה. מה שקרה לו בסוף end of time p.2 זה לא שחוקי הפיזיקה מתנקמים בו על הסיפור במאדים. זה האמונה שלו בנכון ולא נכון אבסולוטי = אלוהי.
-=-=-=-
מה שלא כתבתי שם, כי זה לא היה רלוונטי לאתאיזם, זה שיש לי כמה בעיות עם המבנה של טרגדיה יוונית. אני די בטוחה שזה המבנה ושזה בכוונה, אבל –
1. לפני הקתרזיס לדוקטור יש שוב התפרצות של חטא הגאווה, כשהוא מטיח בוילפרד הכלוא שהוא not remotely important וצועק שהוא – הדוקטור – כן.
הקתרזיס מבחינתי הוא התהליך של הפרידה מהחברים ואז ההתחדשות, כאשר ספיגת האנרגיה בתא היא עדיין חלק מהעונש.
2. המשפט I don’t want to go לא מתאים, הוא שוב נאבק במבנה של טרגדיה יוונית, אומר שהוא לא רוצה לסיים את תהליך הטיהור.
אבל אולי יש לזה גיבוי בספרות, באמת שאנטיגונה היא פחות או יותר הרקע היחיד שלי לזה 🙂 ואולי ראסל רצה לשחק עם הדמות של הדוקטור לפני ההתחדשות, ליצור בו פגמים כדי שישוו לפגמים שסטיבן מטמיע בדוקטור בפרק הבא. (גם חטאים נגד משהו שאינו הפיזיקה. אם כי אצל סטיבן זה יותר חטא נגד איימי)