Quote

אז למה שהדוקטור לא פשוט יבקר בניו יורק?

דיון מפייסבוק על סוף עונה 7א – איימי ורורי. שאלו למה שהדוקטור לא פשוט יסע לניו יורק. גרסאות אחרות של השאלה מדברות על זה שהם יתאמו להפגש בעיר אחרת, בשנה אחרת.

התקציר הוא שלא כי עצם המפגש יצור פרדוקס.
או לחלופין לא, כי עם אותו הגיון הדוקטור גם יכול להפגש עם אדוני זמן אחרים, אז הוא כביכול לא “אחרון אדוני הזמן”.

וההסברים המלאים:

הם יכלו לזייף מצבה ולחזור בכיף . [התקטננות סתם]

 אם הוא היה עושה את זה הוא היה קורע חור ביקום בגלל הפרדוקס שהיה יוצר. ניו יורק גם ככה היתה בעייתית מבחינת פרדוקסים עוד לפני הקפיצה של רורי.

אם הוא היה יכול לבקר את איימי ורורי אז הוא היה גם יכול לבקר אדוני זמן אחרים בזמנים שהם לא היו בגליפריי.

טוב, סליחה על ההצפה, אני חושבת במקטעים  

לגבי פרדוקסים בעונה 1 לעומת עונה 3 לעומת children in need של עונה 5 לעומת עונה 7 – אם נצפה לפיזיקה קונסיסטנטית אז הרבה מאוד דברים בסדרה הם לא בסדר. הרי בעונה הראשונה מ1963-4 הדוקטור אומר שאי אפשר לשנות בכלל את ההסטוריה (במובן שאם נפריע לה משהו יקרה והיא תחזור למסלולה), אז תחת ההנחה הזאת שדוקטור הו חייבת פיזיקה קונסיסטנטית זה אומר שעד היום אי אפשר לשנות כלום. 

אז אם הדוקטור ידע שהרייט ג׳ונס ראש הממשלה של ה great and bountiful human empire – איך ה״עשירי״ הדיח אותה בסוף christmas invasion? הלא לפי ה״ראשון״ ההסטוריה אמורה לתקן את עצמה ולא לתת לזה לקרות…

… או שאם נתקע על כל כלל שהוזכר בכל פרק ב 33 העונות האחרונות בתור תורה מסיני לא יהיו לנו סיפורים מעניינים.

שואלים: “איך זה שקלרה נכנסה לציר הזמן שלו והוא אח”כ נכנס לציר הזמן שלו לא יצר פרדוקס מטורף?”

זה היה מסוכן – לשניהם – ובמזל לא קרה כלום.

אי אפשר לשמור על קונסיסטנטיות. במיוחד כשמתעסקים במסע בזמן. זה יעשה את הסיפורים נורא חדגוניים. אנחנו ננעלים על קנון יותר מדי וסתם. בסופו של דבר החוקים של העולם הסיפורי של דוקטור הו הם:

יש חייזר שנוסע בזמן ובמרחב בתיבת משטרה כחולה שגדולה יותר מבפנים. והוא עובר הרפתקאות, בד״כ עם מישהו נוסף שמטייל איתו.

האמת שבחג המולד האחרון הדוקטור עצמו סיכם את החוקים האמיתיים של הסדרה בצורה טובה יותר: 
I’m the Doctor. I’m a Time Lord from the planet Gallifrey. I stole a time machine and ran away and I’ve been flouting the principle law of my people ever since.

 


 

שואלים: “אני פשוט לא רואה למה *הפעם* יש פרדוקס מטורף ובפעמים אחרות קרו דברים יותר פרדוקסלים שלא יצרו פרדוקס חוץ מרצינו לכתוב את השחקנים החוצה…”


(ואז בכלל לא היה לי כוח לקצר, ואמרו שנחמד כשאני לא, אז לא)

כי ניו יורק כבר ככה היתה בעייתית מבחינת פרדוקסים. פרדוקסים נגרמים מקומבינציה לא נכונה של אירועים (לדוגמה, שני אירועים שבהם רורי מת – אחד בזקנתו ואחד בהתאבדות, או שרוז נוסעת ליום מותו של אביה כי זה יום מותו, ואז מונעת מזה להיות יום מותו. הראשון אגב לדעתי פרדוקס יותר חזק)
קיצר.
ניו יורק כל כך מלאה בפרדוקסים שגם האירוע ״הטארדיס נוחתת בניו יורק ב 1938″ פשוט לא מצליח להתקיים, ולכן הם לא הצליחו לחזור לשם (עד הקטע עם ריבר והאגרטלים שהיא עזרה לו בזהירות להתחמק מפרדוקסים ולנחות)

אז היקום עצמו מנסה לדחות פרדוקסים כשאפשר (נחיתת הטארדיס) וכשעוקפים אותם (רורי מתאבד בקפיצה) זה פוגע עוד יותר ברצף הזמן מרחב.

כשהדוקטור ראה את השמות על המצבה זה יצר אירוע שיכול להפוך לפרדוקס. עכשיו לחצות את קו הזמן שלהם גם ידרוש להכנס לכל הפרדוקסים סביב ניו יורק וגם לחצות קו זמן שהוא יודע את סופו, שגם זה בעייתי מבחינת פרדוקסים. או שהנסיון לחזור לראות אותם לא יצליח, או שהפרדוקס הבא כבר יצור מצב של father’s day ויסכן את היקום כולו. גם ב father’s day רוז טכנית הצליחה לעשות דברים, אבל התוצאות היו הרסניות.

זה גם בערך איך שמופאט ענה לשאלה, רק במשפט אחד. הוא אמר משהו כמו: כן, הם יכולים לנסות להפגש איפשהו אחר, אבל הפרדוקס יקרע חור ביקום.

 


 

ושוב, אם הדוקטור יכול לפגוש את איימי ורורי במקום אחר ובזמן אחר, למה הוא לא יכול לפגוש אדוני זמן אחרים מלפני נעילת הזמן?

הוא יודע שחבר שלו היה במאדים ב 1954 לפני שהלך למלחמת הזמן, שיקפוץ למאדים ב 1954 יבקר אותו. אז הוא לא ״אחרון אדוני הזמן״.

 


נ.ב.

זה פרדוקס כזה דרמטי סביב נ״י כי כבר היו עליה מלא פרדוקסים, וזה פרדוקס כזה דרמטי סביב איימי ורורי כי זה לחצות קו זמן קבוע שהוא כבר ידע שיקרה ואיך.

(בגלל מה שכתבת אני לא מקצרת  ) (וכי אני עצלנית. אבל בלי המחמאות שלך אולי סתם לא הייתי כותבת בכלל)

אז חוץ מזה – נכון בבלינק המלאכים לא זזים כשאף אחד לא מסתכל עליהם כי *אנחנו* מסתכלים עליהם? שבירת הקיר הרביעי? (לא אני המצאתי, זה מסתובב ברשת)

אז פה הסוף של רורי היה בלתי נמנע, כי *אנחנו* ראינו את המצבה, וכמו שאיימי הדגימה כשקראה קדימה בספר, ברגע שראית מה יקרה אי אפשר לשנות את זה. לכן ריבר נאלצה לשבור לעצמה את היד, כי איימי קראה את זה בספר. והגורל של רורי היה למות בגיל 82 לפני 2012, כי אנחנו ראינו את זה בטלוויזיה.

הגורל של איימי היה בידיים שלה עד הרגע האחרון, כי זה הסיפור של ההתבגרות שלה והמעבר מחיי הפנטזיה לשגרה של הבגרות. חיי הפנטזיה: אמיליה פונד, come along pond, החיים עם הדוקטור. שגרה: איימי וויליאמס עם רורי. היא לא בוחרת בין בחור אחד לשני, היא בוחרת בין ילדות לבגרות, כאשר כל אחת מהן מסמל בחור אחר.
וכמו שנפרדים מבובה מסמורטטת היא נפרדת מהדוקטור המסמורטט (איך היא פונה אליו באותו משפט אחרון?). לרורי לא היתה ברירה, כאמור, את השם שלו *את* הצופה ראית על המצבה ואת קבעת את גורלו. 

זה לא קשור לפרדוקסים סביבם כמו שזה קשור ליצירת הזמן הקבוע (הדוקטור קרא לזה fixed time) סביבם. אבל כמו שהפגיעה של ריבר ב fixed point גורמת לקיסר צ׳רצ׳יל להוריד שירים באינטרנט, כך פגיעה ב fixed time שאיימי יצרה תיצור קטסטרופה גם.

 


וכן, כל פעם אני מסובבת הסברים כך שידברו על אותם נושאים… כי הם נושאים מגניבים :-]

ואת כל זה הקלדתי מהטלפון בלי שום סיבה, המחשב שלי שני מטר מפה. גאא.

 

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *